האחד שכבש וענה על הכל :)

ירד לי האסימון בדרך לטעימות לחתונה שלי, על החיים שכולנו עוברים בדרך למציאת זיווג, ואני אסביר. אתה הולך לאולם אחד וטועם מהמנות הולך לאולם השני וטעם גם שם וכו', לאחר מכן יושבים ומצמצמים את האופציות לכמות מועטה וככה עד שאחד בולט יותר מכולם, אחד שכבש וענה על הכל.

שאלתי את עצמי.. למה גבר ואישה עוברים את המסע הגדול הזה עד שנשמותיהם הופכות לאחת תחת חופה וקידושין? למה הקודש ברוך הוא לא מזווג זיווג בזמן המתאים לנו (כגון צורת הגדילה שלנו, שבכל שלב בחיינו אנו מתבגרים ומתקדמים הלאה?) למה הדבר כרוך בקושי, בצער מסוים, לפעמים אכזבה.. ממש כמו שאומרים "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף?", יש עוד הרים של שאלות, אבל לכולן מכנה אחד משותף, הדרך.

אי אפשר להגיע לתוצאה של רווח, ניצחון, וסיפוק אישי או זוגי ללא עמל. אנחנו עוברים דברים וחווים ניסיונות, עליות, מורדות, כדי באמת להגיע לתוצאה הטובה ביותר עבורנו, ורק כך באמת אנו זוכים להעריך את הדברים שנקנים בעמל ויסורים ואחד מהם הוא מציאת זיווג.

קידשתי אותך להיות לי לאישה כשאמרתי לך: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל", ונשאלת שאלה למה להוסיף את המילה לי הרי אני מקדש אותך ולא מישהו אחר? עונים תשובה. המילה "לי" בערך שלה היא 40 והגמרא אומרת "40 יום קודם יצירת הוולד מכריזה בת קול בת פלוני לפלוני" זה אומר הרי את מקודשת לי מכולם בעולם. את החצי של הנשמה שלי, יחידה ומיוחדת בשבילי. והדרך שעברתי כדי לקבל אותך ולהפוך לשלם הייתה שווה כל עמל ויגיעה.

וזה המקום להודות בראש ובראשונה לבורא עולם ולכם שליש גן עדן שהייתם שליחים טובים לחיפוש. הייתי בדיוק חודש אצלכם היא הייתה הראשונה ששלחתי לה הודעה. וגם הראשונה שסיננה בטענה שהיא בקשר עם מישהו אחר. לאחר כמה ימים רציתי לצאת מהאתר ובאותו היום היא שלחה הודעה שהובילה לשלושה חודשים מדהימים ביחד, שלאחריהם הצעתי לה נישואין. ואחרי חצי שנה של קשר נישאנו כדת משה וישראל. ועכשיו ב"ה אחרי כמה חודשים טובים של נישואין אנחנו מצפים לילד קטן לנשמה טהורה שנוצרה משנינו... שתוולד בעז"ה בקלות ובשמחה.

תודה על הכל, תמשיכו לעשות חייל, אוהבים- אלי ולינוי.