🚀 כשהמלחמה ניסתה לעצור – האהבה ניצחה ❤️

טילים, מלחמה עם איראן 😱 ביטלנו את האולם 😔 צחוקים, 01.00, בלילה הורדתי עם חברה את האפליקציה. נרשמתי בגיל 18, מתוך סקרנות, אמרנו מעניין מה כבר יכול לקרות? 🤭

הורדתי את האפליקציה, לא חשבתי שיצא מזה זוגיות ובטח לא חשבתי על חתונה 😅 מילאתי פרטים על עצמי וזרמתי… ואז קיבלתי מלא הודעות, הייתי בהלם 😯 לא ידעתי מה לעשות.  

ואז שגיב באותו זמן שלח לי הודעה ואמרתי לעצמי, הוא האחרון שאני עונה לו… (מה שנקרא בול פגיעה, חחח..) האמת שזה התחיל מצחיק, הוא פנה אליי כי ראה שציינתי שאני מפתח תקווה, והוא גם גר בפתח תקווה.

אבל האמת, שגרתי בשומרון וכתבתי פתח תקווה, כי חששתי להחשף עד הסוף, לא רציתי לתת את המיקום האמיתי שלי. כשהתחלנו להתכתב, הוא ישר עלה עליי, הסתבכתי — אני לא באמת מכירה את פתח תקווה 🤭

זה היה מצחיק, העברתי לו את מספר הנייד שלי וקבענו דייט. היה לנו חיבור ממש טוב, ישר על ההתחלה, אבל אחרי 3 דייטים, נפרדנו. (בגלל שטות)

ואז אני יצאתי לעוד דייט ממישהו משליש וגם הוא התחיל קשר משליש עם מישהי חדשה. ואז כשחזרתי מהדייט (שיש לציין שהיה כושל במיוחד) פשוט הבנתי ששגיב הוא ממש מיוחד, ולא כדאי לוותר עליו.

אז, אזרתי אומץ והתקשרתי אליו, דיברנו, וחזרנו להיות ביחד ומאז אנחנו ביחד ולא מתכוונים להיפרד.. 

אחרי שנה וחצי, סגרנו חתונה! הכל כבר היה מוכן, רק לדבר אחד לא ציפינו ולא נערכנו — למלחמה עם איראן. לצערינו נאלצנו לבטל את האולם, ולחשב מסלול מחדש. 

החתונה הייתה יום לפני ההפסקת האש 🤦🏻‍♀️ לא רצינו לוותר, החלטנו להתחתן במתכוננת מצומצמת, במקום 500 איש — 250, ועשינו את החתונה בישוב שלי, בשומרון.

ב"ה היו לנו כל כך הרבה ניסים לאורך כל הדרך. גם ביום החתונה, לא היה אזעקות בכלל… ועם כמה שהיה מצומצם, היה הכי שמח שיש. הייתה שמחה אמיתית, שמחה מכל הלב ❤️

"ואני בחסדך בטחתי יגל ליבי בישועתך", זה המשפט שליווה אותנו כשהבנו שהחתונה תתרחש בזמן מלחמה. החלטנו שהניצחון שלנו זה לבחור לבנות בית, בזמן מלחמה ולבטוח בה', ולשמוח שזכינו להתחתן בנסיבות האלה.

כי החיים יותר חזקים מהכל וחייבים להרים את הראש, לחגוג, לשמוח ולרקוד.. 💃🏻 עבר מאז חצי שנה, זה היה בהחלט שליש מטורף 😱

זה התחיל בגיל 18, בצחוק, ב־01.00 בלילה, ותראו איפה אנחנו יחד היום 😉 ממליצים לכולם לתת הזדמנות ולזרום, החיים מלאים בהפתעות, תנו צ'אנס אמיתי — זה יבוא 🙌🏽

תודה על הכל, אלינור ושגיב.

צילום: אפי הצלם