למה קשרים נגמרים אחרי מעט דייטים? אמונה חן על הפחדים שמתחת לפני השטח

מה מייחד את הגישה שלך?

אני מגיעה גם מעולם האימון וגם מעולם הטיפול. אני עובדת סוציאלית קלינית עם תואר שני בטיפול. בהתחלה עבדתי רק בכלים של אימון, והיום אני משלבת את שניהם. ככה אפשר גם לעבוד על ההווה, וגם להעמיק ולהבין מאיפה הדברים מגיעים.

אני מאמינה שזוגיות, דייטים, ובכלל כל מפגש עם העולם, הם מראה. הצד השני שאני פוגשת בדייט מראה לי מקומות בתוכי שמבקשים לגדול. לא סתם אני פוגשת דווקא את האדם הזה, ולא סתם עולה בי דווקא הרגש הזה מולו.

מה הקשר בין הילדות לבין מה שקורה בדייטים?

בדייטים יש את המודע: "הוא חתך אותי", "הוא לא מספיק חתיך". אבל יש גם הרבה לא מודע, והוא יושב הרבה פעמים על פצעי ילדות, על מקומות ראשוניים שבהם הגדרנו לעצמנו איך המציאות עובדת.

סתם לדוגמה: אם היה לי קשה כשאבא שלי כעס עליי, יכול להיות שלמדתי להיות מְרַצָּה כדי לא להרגיש את הכאב הזה. ואז בדייט, כשמישהו אומר את דעתו, אני מתקפלת. אני לא מעיזה להגיד "לא", או "אני צריכה ככה". בתהליך אנחנו מחפשות את השורש: מאיפה זה הגיע, איך זה מפעיל אותי היום, ואיך אני לומדת כן להגיד את מה שאני רוצה ולתת מקום לכאב שלי.

הרבה בנות מגיעות אליי בלחץ נוראי לפני כל דייט. כשאני אומרת להן שדייט יכול להיות כיף, חוויה נעימה, הן לא מאמינות לי: "למה נראה לך? זה סיוט, זה חרדות". זה לא קסם, וזה לוקח זמן. אבל לאט לאט הן רואות שהן פחות מופעלות. משהו בהן נרגע, הן סומכות יותר על עצמן ומרגישות ביטחון להביא את עצמן.

וזה לא קשור לגיל. אפשר להיות צעירה ואפשר להיות בוגרת יותר. אלה תהליכים פנימיים עמוקים. וזה גם לא "תהיי מושלמת ואז תתחתני". כולנו חסרים, גם אני.

למה כל כך הרבה קשרים נגמרים אחרי כמה דייטים?

גם אצלי זה היה ככה: ארבעה־חמישה דייטים, וזה נחתך. עם הזמן עשיתי תהליך עם עצמי, גם אצל מישהי, והבנתי שמשהו קורה לי בשלב הזה. תמיד תהיה סיבה במציאות. אבל כשנכנסים ללא מודע, מגלים שיש שם פחד: לאבד את החופש, שינצלו אותי, שהוא לא יאהב אותי, שהוא יעזוב. בשורש של כל אלה נמצא הפחד להיפגע. ואז אני מראש לא נותנת לעצמי להתקדם.

וזה באמת מפחיד, כי בקשר את מהמרת על הלב שלך. אבל זו הדרך היחידה. אפשר להיכנס לקשר בלי להביא את הלב, אבל אז זה כמו שני שותפים. דרך הפגיעות, דרך הלב שכל אחד מביא, הקשר נפתח ומעמיק, ונוצרת אינטימיות רגשית. להיות קשורה למישהו ולהישען עליו זה מפחיד, אבל זה גם הדבר הכי מדהים בעולם: שיש את המישהו הזה, ואת יכולה להיות בשבילו והוא בשבילך.

כשבחורה שומרת על עצמה בקשר, אנחנו מגלות שיש לזה סיבה טובה, כי זו הדרך של הנפש להגן עליה. בתהליך אנחנו בודקות אם זה עדיין משרת אותה היום, ואיך משחררים. ולאורך זמן רואים את הבחורה הרבה יותר בטוחה בעצמה, אומרת דברים שפעם לא הייתה מסוגלת להגיד, ומצליחה להישען.

ואני לא אוהבת את המושגים הצלחה וכישלון. גם על זה אנחנו עובדות. בעיניי זו התקדמות.

איך נראה תהליך אצלך?

קודם כל, זה משתנה מאחת לאחת. כל אחת היא נשמה ועולם בפני עצמה, ואני לא עושה עם כולן אותו דבר. למדתי לאורך השנים הרבה כלים, ויש בי גם איזו הקשבה פנימית שמחפשת מה הכי מדויק לבחורה שמולי.

הדבר הראשון שחשוב לי הוא מרחב בטוח. מקום שבו אפשר לשחרר את ה"אני צריכה להיות ככה", ולהביא הכול: פחדים, סודות שלא שיתפת אף אחד, מקומות שלא מעזים להודות בהם אפילו בפני עצמנו. אני קנאית לזה: שום דבר לא יוצא מהחדר.

משם אנחנו לאט לאט מזהות דפוס שחוזר, מה כואב מתחת לדפוס, מה השורש של הכאב, ואיך משחררים אותו. בדרך אנחנו לא מדברות רק על זוגיות, כי הזוגיות מפגישה אותנו גם עם הילדות ועם הקשר עם ההורים. אני מלווה גם בנות שכבר נמצאות בתוך קשר, כי גם שם פוגשים את הפחדים.

אז את לא "מחתנת"?

”אני לא מחתנת אף אחת. אני אומרת את זה בפה מלא. זה התפקיד של הקדוש ברוך הוא.

התפקיד שלי הוא להיות השליחה שלך: לתת לך כלים ולשאול את השאלות הנכונות. אני מאמינה שהתשובות נמצאות בתוך כל אחת, ואני אף פעם לא אגיד לך מה לעשות. אני עוזרת לך לגלות את האור, הייחודיות והעוצמה שלך. כשתמצאי את התשובות בתוכך ותדעי להתמודד עם הפחדים, תהיי את, בגרסה הגדולה והאותנטית יותר שלך. ומשם, ככל הנראה, תפגשי גם את האיש שלך. מתי? את זה אני לא יודעת. בנות מתחתנות ונכנסות לקשרים, וזה מדהים, אבל אני לא שמה על זה את כל העניין.

מה שאני עושה מתאים לכל אישה, בכל שלב בחיים. הנישה שלי היא זוגיות ורווקות, אבל גם אחרי החתונה האתגרים לא נעלמים. בסוף, בן הזוג כל הזמן מפגיש אותנו עם עצמנו.

מה זה בעצם "זימון", ואיך זה מתחבר לאמונה?

זימון הוא הכלי הראשון שבעזרתו אנחנו מביאות שפע לחיים. הוא בא מתוך אמונה שהקדוש ברוך הוא מוריד המון שפע, ואנחנו צריכות להכין לו כלי. איך? קודם כל מבינים מה אני בכלל רוצה. איך זה ייראה, ואיך זה ירגיש. ככל שאני מתחברת לזה, פחות מפחדת ויותר שמחה בזה, הכלי שלי גדל, ויש בו יותר מקום לשפע. וכשהשפע מגיע, אני פנויה אליו, ולא הפחד מנהל אותי. בזימון הכול מושלם, אבל כשפוגשים את המציאות, צריך לשחרר.

הרבה פעמים התודעה שלנו חסומה לשפע. אם אגיד למישהי שמרוויחה 5,000 שקל שמחר היא תרוויח 50,000, היא תגיד לי "אין סיכוי". ככל שהיא תעבוד עם עצמה ותאמין שהיא מסוגלת, דברים יזוזו במציאות. וכדי להרחיב את הכלי, צריך לעבור דרך פחדים. אני רציתי מאוד להיות מטפלת, ובפעם הראשונה שקיבלתי מטופלת מתתי מפחד: מה אם לא אהיה מספיק טובה, מספיק ראויה? מה אם אכשל? אני פוגשת את הפחדים הכי גדולים שלי עד היום, ואני מאמינה שאפגוש אותם עד 120. כשמסכימים לצלול לתוך הפחד, הוא הופך למקפצה.

את הזימון שלי, השנה שבה החלטתי שאני מתחתנת, אני לא מלמדת בנות לעשות. כך זה קרה אצלי. אבל אני כן מלמדת את הכלים שבזימון.

מה הדפוס שאת פוגשת הכי הרבה אצל בנות צעירות?

"מה יגידו". מה המשפחה תחשוב עליו, מה הוא יחשוב עליי, מה להגיד ומה לא. ואז הבחורה נהיית מנומסת, ייצוגית ו"מדויקת", אבל ככה לא נוצר קשר.

בשורש, זה הפחד להרגיש רגש לא נעים, כמו בושה או דחייה. כילדות למדנו שזה רע להרגיש בושה, ואז סידרנו את כל החיים כדי לא לפגוש אותה, ואנחנו משלמות על זה מחיר כבד: פחות להיות אני, גם בזוגיות. זו דרך של הנפש להגן עלינו. בתהליך אני מלמדת לא להתנגד לרגש, אלא לפגוש אותו ולשמוע מה הוא בא להגיד. כשאני פחות מפחדת להרגיש, יש לי עוגן משלי, ואני יכולה להביא את עצמי בכנות ובעוצמה שלי.

"הכול מתאים, אבל משהו לא נוצר". למה?

התאמה היא לא מה שיוצר קשר. היא חשובה, ולא צריך לצאת עם מישהו שלא קשור אלייך. אבל קשר נוצר כשאת רוצה להיות איתו. לכן אני מכוונת פחות ל"רשימת הקניות" ויותר ללב: האם הרגשת שהוא רואה אותך? שהוא קשוב אלייך? היה לך כיף? הלב שלך נפתח אליו?

למה הלב נמשך דווקא למי שפחות טוב בשבילנו?

הרבה פעמים זה יושב על הילדות: המוכר מרגיש בטוח, גם כשהוא לא טוב לנו. אם זה סוג הקשר שגדלנו עליו עם אחד ההורים, זה מה שמרגיש לנו "נכון". תמיד נשחזר דברים מהילדות, וזה טבעי. אבל בתהליך מבינים קצת יותר מה קורה לי פנימה, ואיך אני יכולה ליהנות ולשמוח בקשר בריא שרואים אותי בו.

איך יודעים אם פסילה מוצדקת או שהיא נובעת מפחד?

אני קודם כל בעד ללכת עם הלב. אבל אם את מרגישה שטוב לך איתו, שאת שמחה איתו, ומה שעוצר אותך הוא בעיקר מה ההורים יגידו או מה סבתא תחשוב, זה יכול להיות סימן לפחד. אפשר לזהות את זה גם בדפוס שחוזר. יש עוד פחדים: לאבד את החופש, או ש"זה לא בדיוק כמו שדמיינתי, אז אולי בחרתי לא נכון". מצד שני, לא צריך שיהיה טוב עם כל אחד, וזה לא בכוח.

טיפ קטן: אם משהו קרה ואת מאוד מופעלת, לפעמים כדאי לחכות קצת. לא להגיב ולא לקבל החלטה בתוך הסערה, אלא לחכות שהיא תירגע ואז לחשוב ממקום רגוע יותר.

מתי ואיך לספר דברים אישיים או רגישים בדייט?

בקצב שמרגיש לך נכון בלב. משתפים קצת, מרגישים איך הוא מגיב, ואם בטוח לך, משתפים עוד. לא שופכים הכול בבת אחת. ואם חשוב לך להיות כנה, אפשר להגיד: "יש נושא שאני רוצה לשתף אותך בו, אבל בהמשך". כשהקשר בטוח וטוב, מביאים עוד חלק ועוד חלק. אני רואה כל הזמן גברים ונשים שמחזיקים דברים מורכבים מאוד אצל הצד השני, ועדיין מקבלים ואוהבים.

טיפ אחד לכל רווקה שקוראת את הכתבה

מותר לך לכאוב. זה לא אומר שאת לא ראויה. זה אומר שיש בך מקומות שרוצים לצמוח. לכל אחת יש מסע וקצב משלה, ואף אחד לא נוגע במה שמוכן לך.

ועוד דבר: זה שעד עכשיו לא התחתנת, וזה שאין לך הצעות, לא אומר כלום על מחר, על מחרתיים או על עוד חודש. העתיד תמיד פתוח. את יכולה לפגוש אותו מחר ולהתחתן בעוד חודשיים.