"אחרי שאחי הקטן נרצח בנובה, לקח לי זמן להיפתח"

"החלטתי לעשות מעשה"

אחרי אינספור שיחות שלא התקדמו, דייטים כושלים ואפילו זוגיות שלא צלחה- הרגשתי שמיציתי.
שאני כבר מכירה את כל הפרצופים ושאין באמת מה לחדש.
אם להיות כנה, כמעט התייאשתי. הרגשתי שזוגיות היא הניסיון הכי גדול שלי ואולי פשוט לא אצליח לעמוד בו.
אחרי תקופה קשה של אובדן וצער על אחי הקטן שנרצח בנובה ב7 באוקטובר, לקח לי זמן בכלל להיפתח שוב לאהבה. 

בחנוכה תשפ"ה החלטתי לעשות מעשה. במקום רק לשים פתק בחנוכייה, פרסמתי אותו בפייסבוק, עם הרבה בושה, חשש ותחושה שזה באמת המוצא האחרון שלי.
קיבלתי מאות הודעות, אבל לא באמת יצא מזה משהו (לפחות לא באופן ישיר).

מה שכן יצא, זו תחושה של שחרור. כאילו פתחתי דלת.

שלושה חודשים אחר כך הגיעה הודעה

ונכון, בעלי לא הגיע דרך הפוסט (חבל, זה היה חוסך לו את דמי המנוי 😅), אבל שלושה חודשים אחר כך קיבלתי ממנו הודעה, דווקא בשליש גן עדן.

לפני שעניתי נכנסתי לפרופיל, ושמתי לב שיש לנו חברה משותפת. שלחתי לה הודעה והתגובה שלה הייתה הרבה יותר נלהבת ממה שציפיתי. היא סיפרה לי שבחנוכה (בתקופה שבה פרסמתי את הפוסט) הוא התארח אצלם. והיא שאלה את בעלה מה דעתו לשדך בינינו. הרעיון נשאר באוויר, ושלושה חודשים אחר כך, הוא שלח לי הודעה.

מה הסיכוי?

בקיצור... הסכמתי לצאת איתו.  

שבוע לפני החתונה היא נדחתה

אחרי שנה של זוגיות, היינו אמורים להתחתן בחודש אדר, אבל לקב"ה תוכניות משלו. איראן, מלחמה, מילואים. שבוע לפני החתונה היא נדחתה.

רציני? אחרי כל מה שעברנו?! 

שילוב של תסכול ואמונה, שאלות בלי תשובות, געגוע ודאגה עצומה לאהובי ששירת בצפון, ותכנון חתונה מחדש.

בדיוק בזמן שנועד לנו

בו' בתמוז זכינו להינשא בחתונה קסומה ומיוחדת. בדיוק בזמן שנועד לנו. חתונה שבה אחי, גיא הי"ד, היה נוכח - בזיכרון, באוויר, בשמחה ובהתרגשות. 

תזכורת לכמה מדויק ה' מנהל את העולם, גם כשאנחנו לא מצליחים להבין את הדרך. 

אז תודה בראש ובראשונה לקב"ה ולשליש גן עדן על הפלטפורמה שחיברה בינינו, על האפשרות לראות "חברים משותפים", ועל הזכות להתחתן עם הבנאדם הכי טוב בעולם.

אם הסיפור שלנו יגיע למישהו שנמצא בין ייאוש לתקווה- חשוב לי להגיד: "אין הקב"ה מעמיד אדם בניסיון שאינו יכול לעמוד בו" 

בהצלחה לכולם 🙌🏽

רותם ואיתי 

קרדיט צילום: אילן מגן